אודות הסיסים

סיסים (שם מדעי: Apodidae) היא משפחת עופות מסדרת הסיסאים, והיא המשפחה היחידה בסדרה זו שמיניה נפוצים באירופה ובישראל. [Wikipedia]
הסיסים, ובשמם המלא סיסי החומות (וגם סיסי הערים) הן ציפורים נודדות מיוחדות במינן שמספרן בעולם הולך ומתמעט.

מאפיינים:

  • ציפור זו היא המתמידה ביותר בתעופה והיא אינה נוחתת כלל, אלא לשם קינון למטרת גידול צאצאים.
  • היא גם מן הציפורים המהירות הקיימות בטבע וביכולתה להגיע לכ– 70 מטר/שנייה (220 קמ"ש!) בטיסה ישרה, בעת המשחקים ותמרוני הלהטוטים הקבוצתיים המשמשים לחיזוק הקשרים החברתיים, להברחת מתחרים ממתחם הקינון וגם כדי להתחמק מטורפים.
  •  סיסי החומות הן ציפורים קטנות בגודלן ומשקלן 55 - 35 גרם.
  •  בעם שחום שחור ועל הסנטר שלהן כתם לבנבן הגדול יותר אצל צעירים.
  •  אין הבדלי צבע בין הזכרים לנקבות והסימן היחיד שבאמצעותו ניתן להבדיל בין המינים הנו בקולות הצהלה/ציוץ שלהם, שכן טון הציוץ של הנקבות גבוה יותר מזה של הזכרים.
  • הקשר בין בני הזוג הוא קבוע ונמשך שנים רבות.
  • לסיסים חיים ארוכים וידוע על כאלה שהגיעו לגיל של 21 שנה.
עובדה מעוררת השתאות לגבי הסיסים היא האופן שבו התאימו הסיסים את עצמם לתעופה.
אורך גופם של סיסי החומות 17 – 16 ס"מ והוא צר מאוד, כ-3 ס"מ. כנפיהם ארוכות וצרות, אורכן כ- 45 ס"מ וצורתן כשל חרמש. זנבם הקצר ממוזלג והם פותחים אותו לרווחה כמניפה בעת רצונם להאט את מהירות הטיסה (אופייני בטרם כניסה לקן) כמו בלמי האוויר של מטוס.
רגליהם קצרות ביותר ובעת המעוף הן מוסתרות בין נוצות הבטן עד כי נראה שאין להם כלל רגליים, ומכאן השם הלטיני של הקבוצה אליהן הן משתייכים: "אפודידאה" - חסרי הרגליים.
כף הרגל קטנה מאוד ויש בה רק 4 אצבעות שבניגוד לציפורים אחרות – כולן פונות לפנים ומותאמות לתלייה, לטיפוס על קירות וצוקים ולזחילה לפנים. רגליהם מנוונות ואינן משמשות לעמידה או להליכה.
לאור כל התכונות הללו, הקן של הסיסים ימצא תמיד במקום גבוה כשהוא מרוחק כ- 3 מטרים מן הקרקע וזאת על מנת שלאחר היציאה מהקן לאוויר, יוכל הסיס לצבור מהירות מספקת בעת נפילת ההמראה שלו טרם שיחלו כנפיו לייצר את העילוי הדרוש בכדי לטוס ולתמרן.
עקב מהירות הטיסה הגבוהה שלהם, הם כמעט שאינם מאוימים על ידי ציפורי טרף. הם חשופות לטורפים בעיקר כשהם בקרבת הקן, בכניסה ו/או ביציאה ממנו. לכן, יבנו את קינם בגובה רב יחסית כשפתח הכניסה אליו צר ביותר.
כמעט ואין לסיסי החומות אויבים בקרב בעלי כנף אחרים והם אינם חוששים מבני האדם.
מקרי המוות העיקריים נובעים בהתנגשויות בינם לבין עצמם, או עם כלי טיס ומהסתבכות בחוטים בעת תקופת הקינון.
סיסי החומות הסתגלו לקנן בקרבת מגורי האדם ומצאו את סדקי המבנים הישנים, את ארגזי תריסי הגלילה ואת ארגזי הרוח של גגות הרעפים כמקום קינון אידיאלי.

סיסי החומות מתחילים לנדוד צפונה מיבשת אפריקה לאחר שיאו של החורף שלנו ומגיעים אלינו בסביבות 20 לפברואר, טרם תחילת האביב הרשמית.
עלי מוהר ז"ל, שהעריץ את הסיסים, כתב: "סנוניות לא מבשרות את בוא האביב, סיס אחד כן". לאירופה יגיעו רק בתחילת חודש מאי.
לאירופה יגיעו רק בתחילת חודש מאי.
הם נשארים כאן לתקופה של כ- 100 ימים בלבד ואז יחזרו דרומה לאפריקה ימים ספורים לאחר המראתם הראשונה של צאצאיהם.
סיסי החומות חיים תמיד בלהקות. בתקופת הקינון יחזרו תמיד לאזור המתחם הקבוע שלהן המכונה המושבה כשכל זוג חוזר בדיוק מופתי אל אותו קן בו קינן בעונה בקודמת.
הם כמעט ואינם טסים לבד ובעיקר נראה אותם מתמרנים בקבוצות ומפליאים בלהטוטיהם עוצרי הנשימה.
הלהקות אינן מגיעות בבת אחת וקיימים 4 גלים של הגעה:

הקבוצה הראשונה הנה קבוצה מצומצמת של ציפורים מקננות שמשמשת, כנראה, גם כגששות. ייתכן ואלו הם פרטים צעירים שמתרבים ולכן הם בעלי כושר טוב יותר.
כשבוע לאחר מכן תגיע קבוצה נוספת של פרטים מקננים.
מספר ימים לאחר מכן תגיע הקבוצה העיקרית של המקננים.
לאחר כחודש תגיע הקבוצה האחרונה שפרטיה אינם מקננים והיא מורכבת מצעירים שטרם הגיעו לבגרות מינית וממבוגרים שאינם מתרבים יותר. יחד יסייעו בשמירה על המתחם של המושבה על ידי נוכחותם הקבועה באוויר באזור המתחם בשעות הבוקר וטרם השקיעה כשהצעירים מחפשים אתרי קינון לעתיד לכשיגיעו לבגרות מינית.

קודם לקינון תחל תקופת חיפוש בן הזוג אצל הצעירים והחיזור.
ניתן להבחין בחיזור כשהציפור מפסיקה את משק כנפיה למשך שנייה קצרה ומעלה אותם מעלה וטסה ללא תנועה כשכנפיה מוטים כלפי מעלה בצורת האות V כפרפר.
הזוגות הבוגרים המכירים זה את זו יזדווגו מיד לאחר תפיסת חזקה מחודשת על קינם ויבקרו בו בתורנות גם במהלך היום, טרם הטלת הביצים והדגירה.
לאחר ההזדווגות יוטלו 3 – 2 ביצים ותחל הדגירה המתבצעת בשותפות מלאה.
משך הדגירה כ- 20 יום. משך גידול האפרוחים עד להמראתם ארוך מאוד יחסית כ- 40 יום. במהלך גידול הצאצאים ירדו ההורים מהגבהים להאכלת גוזליהם כל כשעה.
הפירחונים שימריאו למעוף הבכורה שלהם מהקן בו נולדו, לא יפסיקו לעוף מרגע זה וישהו באוויר 4 – 3 שנים רצופות עד שיגיעו גם הם לבגרות מינית.

סיסי החומות מיוחדים גם בנאמנותם הבלתי מתפשרת למקום הקינון. הם תמיד יעדיפו לחזור לקנן בקן אותו הם מכירים, או יתפשרו על סביבתו הקרובה ביותר הזכורה להם באזור מושבת הקינון, במידה והושמד.
במהלך שלושת חודשי שהייתם, יטוסו תמיד סביב מתחם המושבה, למעט אם מזג האוויר יהפוך לסוער ואז יתרחקו מהאזור ויחזרו מייד עם שוך הסערה.
במקרה ומזג האוויר הסוער מגיע במהלך תקופת הדגירה, או גידול הגוזלים, מסוגלים הסיסים המקננים להיכנס למצב של "טורפור" - האטת חילוף החומרים למינימום הנדרש להישרד ולהישאר בחיים. מעין "שנת חורף"
אחת המושבות הוותיקות בעולם נמצאת בכותל המערבי, בין חריצי אבניו. המעקב האחרון ומיפוי הקינים שנערך בו בשנת 2002 ע"י החוקר אולריש טיגס מגרמניה, מצא שיש בו 88 קינים!
במרוצת שהייתם איתנו נוכל לראות אותם במשך שתי תקופות במהלך היום:

התקופה הראשונה תתרחש מזריחת השמש ועד כשעתיים לאחריה ונוכל להבחין בהם טסים בקבוצות בסביבת המושבה כשהם מפליאים בלהטוטיהם וישמיעו את צהלותיהם ואז, ינסקו מעלה לגובה רב של כ- 3,000 מטרים וייעלמו מעינינו.
התקופה השנייה תתרחש כשעה וחצי לפני השקיעה ועד לשקיעה עת שוב ירדו וינמיכו לטוס באזור הקינים ויחזרו להפליא בכושר תמרונם המדהים תוך השמעת ציוצי הצהלה האופייניים שלהם.

עם רדת הליל יתפצלו לשתי קבוצות: האחת, הקבוצה של הבלתי מקננים (הבלתי מתרבים, שכאמור מורכבת מצעירים מאוד וממבוגרים מאוד), תעלה בחזרה מעלה לשחקים לשנת הליל על גלי זרמי האוויר החם העולה מעלה ממרכזי הערים.
הקבוצה השנייה, של המתרבים, מגדלי דור העתיד, יכנסו לקינים שלהם שבמתחם המושבה ויעבירו שם את הלילה. בני הזוג יחדיו, ועם גוזליהם, אם כבר בקעו.

סיסי החומות ניזונים מחרקים קטנים אותם הם צדים באוויר, בעיקר ברחשים ועכבישים קטנים הנודדים באביב ומצויים בשפע.
לכן, צורת מקורם קצרה ורחבה, דמוית משולש, אך מפער הפה גדול ומותאם ללכידת הברחשים בעת המעוף בפה פעור.
בתקופת גידול הצאצאים, תצוד הציפור כ- 20,000 ברחשים ביום אחד (!) לשם האכלת צאצאיה שבקן.
היא אינה בולעת את הברחשים, אלא אוספת אותם בפיה בעזרת רוק מיוחד (נקרא "סליווה" ומשמש גם כחומר דבק בעת בניית הקן) לכדור קטן המכונה "בולוס", שגודלו כחרצן זית, אותו תחדיר לגרונותיהם של גוזליה שבקן.
חוקר הסיסים ירון בייסר דווח שהיה עד לכדור האכלה שקוטרו הגיע לכ-3 ס"מ.

פעילות זו של הסיסים מועילה לנו ביותר מאחר והם מפחיתים עבורנו את מספר החרקים המהווים מטרד ואף גורמים נזק.

תנופת הבניה העוברת על מרכזי האוכלוסייה בארץ ובעולם פגעה קשות בקיני הסיסים ובהיעדר מקומות קינון מספרם הולך ויורד באופן דראסטי.

ברוב מדינות אירופה הוכרזה הציפור הזו כמוגנת והארגונים לאיכות הסביבה החלו לשקם את אפשרויות הקינון שלה במטרה לשמור ולשמר את הציפור המופלאה הזו.

עד כה בוצעו התקנות של למעלה מ-100 תאי קינון לסיסים ברחבי גבעתיים ובתל אביב-יפו.
בכך, מצטרפות ערים אלה לקבוצה העולמית המצומצמת של ערים שוחרות איכות הסביבה שבהן מתקיימת היוזמה להשבת הקינון של סיסי החומות להבטחת עתידם: ציריך, בזל, אמסטרדם, ססקס ואדינבורו.